הכרעת דין בתיק ת"פ 12948-12-12

1.         ביום 1.12.2012 בשעה 17:30 לערך עמדו שתי קטינות בנות 12.5 ברחוב בשכונת נווה יעקב. הנאשם ניגש אל השתיים ושאל אחת מהן (ח.כ.) מה השעה ומשנענה שאל שוב ואז משך את הטלפון מידה ונמלט. כתב האישום מייחס לנאשם עבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין.

2.         המחלוקת בין הצדדים הינה למעשה מחלוקת משפטית, קרי האם התקיים יסוד האלימות אשר בהגדרת העבירה. טרם התייחסות לסוגיה המשפטית, אעמיד את המסד העובדתי המדויק. הטלפון הנייד היה בידי המתלוננת ח', שאחזה בו מול פניה, שוחחה ברמקול עם חברתה כשכף ידה קעורה ואצבעותיה נוגעות משני צדי הטלפון. הנאשם ניגש ובתנועת יד זריזה הוציא הטלפון מידה, אצבעו נגעה בידה קלות ואז נמלט. קרי, הייתה פעולת ניתוק החפץ מידה של המתלוננת והכוח שהופעל הינו בעיקר כוח השריר של התנועה המהירה כדי לקחת ולחטוף הטלפון מידה של המתלוננת.

3.         סעיף 402 מורה כדלקמן:

" שוד

א. הגונב דבר, ובשעת מעשה או בתכוף לפניו או לאחריו מבצע או מאיים לבצע מעשה אלימות באדם או בנכס כדי להשיג את הדבר הנגנב או לעכבו אצלו או כדי למנוע התנגדות לגניבת הדבר או להתגבר עליה, הרי זה שוד, ודינו של השודד - מאסר 14 שנים".

אין מחלוקת כי הנאשם גנב את הפלאפון מהמתלוננת וכאמור המחלוקת מתמקדת בשאלה אם פעולה שביצע מקימה את יסוד האלימות ההופך גניבה לשוד. קדמי, בספרו "על הדין בפלילים", חלק שני עמ' 761 מתייחס לסוגיית חטיפת חפץ "מאחיזתו" של אדם וקובע כי חטיפה כרוכה מעצם טיבה בנקיטת אלימות במידה כלשהי. אולם, יש להבדיל בין נטילה לבין חטיפה והאבחנות שנעשו קשורות לשאלת "ההפתעה" - האם החוטף הפתיע באופן שהקורבן לא הספיק לגלות התנגדות לבין המקרים שבו הקורבן גילה התנגדות. פסק הדין המנחה בסוגיה זו הינו פסק דין ב ע"פ 5299/92 אבנר הררי נ' מ"י, פד מ"ט(3) 485 וכן במאגרים, שם ציין בית המשפט העליון מפי הנשיא דאז שמגר, כי " מי שחטף במשיכה כוחנית נכס המוחזק בידי אחר, בגלוי ותוך מודעות של הקורבן עובר למעשה או מיד לאחר ביצועו - מבצע שוד, גם אם קורבן העבירה אינו מספיק לגלות התנגדות פעילה למעשה העבירה". בית המשפט העליון קבע, אם כן, כי משיכת ארנק או חפץ אחר מהחזקת אדם או תלישתו וגו' נכנסים לגדר עבירת השוד גם אם הקורבן מופתע ואינו מספיק לגלות התנגדות. בחוות דעת נוספת בפסק דין הררי, ציינה כב' השופטת שטרסברג-כהן כי יש להציב רף נמוך ככל האפשר למעשה אלימות באופן שעבירת השוד תתגבש כמעט בכל מקרה בו יש גניבה מעל גופו של אדם ורק מעשים שאין בהם סממן כלשהו של אלימות, יחשבו כגניבה. מכאן הסיקה, כי חטיפת ארנק מבית שחי של מתלוננת ממלא את יסודות עבירת השוד (סעיפים 12-13). מפסיקה זו עולים המבחנים הבאים כדי לבחון אלימות: התנגדות פעילה, מודעות של הקורבן ואחיזת החפץ. עוד עולה מפסק דין הררי, כי יש לבדוק הנסיבות של כל מקרה על-פי מבחנים אלה.

הפסיקה שבאה בעקבות פסק דין הררי יישמה המבחנים בציינה כי לא נדרשת אלימות ממשית לגיבוש יסוד האלימות ודי באלימות קלה ורגעית המתבטאת בעצם חטיפת ארנק בניגוד לרצונו של אדם. ועוד נקבע בפסיקה שאין צורך בדרגת אלימות חמורה לגיבוש עבירת השוד (ע"פ 4571/11 אדלר נ' מ"י). בפסק הדין בת"פ (חיפה) 18445-11-11 מ"י נ' אבשלומוב קבע כב' השופט יצחק כהן כי חטיפת חפץ הכרוך מניתוק מגופו של אדם המחזיק בו, מבצע עבירת שוד, שכן יסוד האלימות מתקיים (התפרסם בפדאור).

4.         אדם העושה פעולה מהירה, זריזה ומפתיעה למשוך ולקחת חפץ מידי אדם אחר, מבצע פעולה כוחנית, שכן הוא בעצמו מפעיל שרירים, חוטף במהירות החפץ וגם אם הכוח הוא מינימלי, בוצעה פעולת ניתוק מודעת של החפץ מידו של הקורבן ודי בכך כדי להוות חטיפה המגבשת יסוד האלימות.

במקרה שלפנינו, הנאשם הינו בחור בוגר בן 19 שעמד מול ילדה בת 12, שהחזיקה חפץ ברפיון טבעי ורגיל. הנאשם ביצע פעולה מהירה, מפתיעה שלא הותירה זמן לגלות התנגדות והיא היא כוח, חטיפה, ודי בכוח כזה, גם אם הוא מינימלי, כדי לבסס ולגבש יסוד האלימות ועל כן הנאשם ביצע שוד.

לאור האמור, התוצאה הינה שיש להרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין.

ניתנה היום,  כ' בשבט התשע"ג , 31 בינואר 2013, במעמד הצדדים.